נכנס יין – חיליק טועם סלובניה.

גלובס 11.5.17
לו הייתם מתבקשים לנקוב בשמן של מדינות יין קלאסיות, הייתם בוודאי מעלים על נס בראש ובראשונה את צרפת. אחר כך, מן הסתם הייתם מציינים את איטליה, ואז את ספרד. הידענים יותר כבר היו נוקבים גם בשמה של גרמניה ויינותיה הלבנים. תלמידים מצטיינים היו מזכירים שיש גם יינות מהעולם החדש – ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד, ארגנטינה וצ’ילה.

אז, כן, נכון, יין עושים בעוד המון מקומות, אבל אלו הם, פחות או יותר, החשודים המידיים בייצור יין איכותי ו/או כזה שכבר קנה לו אחיזה במחוזותינו ומעבר לים.

אבל מה הייתם אומרים לו הייתי טוען בפניכם שיש יין סלובני, ושהוא אפילו מיובא לישראל?

שני בחורים צעירים קמים בוקר אחד ומחליטים שהם רוצים לייבא יין סלובני. נשמע כמו התחלה של בדיחה לא מוצלחת, אבל מדובר בסיפור שהיה באמת. ערן אלחלל הוא נכד לסבתא יוצאת בוסניה, שבמטבחה בילה שעות רבות. הוא למד בישול בבית הספר האמריקני המהולל CIA (לא סוכנות הריגול המפורסמת, אלא ראשי תיבות של Culinary Institute of America) ואחרי שעבד בכמה ממסעדותיה הנחשבות של ניו יורק, פתח מסעדה משל עצמו. בלקנית כמובן. שמה היה סארו. זהו גם שמה של חברת היבוא שלו ושל שותפו, עידו לברן, מי ששימש במשך כמה שנים כמנהל באחת מחנויות רשת דרך היין. בסארו הניו יורקית הגיש אלחלל יינות מהבלקן. הגיש והתאהב.

הקהל הישראלי נחשף כבר אמנם, בקטנה, ליינות יווניים, וגם ליינות סלובניים וקרואטיים ביבוא חברת ג’יאקונדה. אלא שאלו הגיעו במסגרת פורטפוליו שכלל כמובן יינות ממדינות אחרות. שהרי מי משוגע מספיק, או אידיוט כל-כך, עד כדי כך שיבסס את כל הקטלוג שלו על מדינה אחת, ועוד סלובניה.

ובכן, מתברר שאלחלל ולברן הם מספיק משוגעים. הם נוסעים ומביאים ומרחיבים את ההיצע, ואף עורכים ערבי טעימה מרתקים ונעימים להפליא בבתיהם. נכחתי בערב כזה וגיליתי לא רק זוג מארחים למופת, שופעי ידע, אלא גם יינות נפלאים ממש. בעיקר לבנים, אבל לא רק.

הלבנים של סלובניה, המהווים לא פחות מ-75% מתוצרתה, הם יינות קלים, ארומטיים ופריכים ממש בטעמם המרענן. הם מגיעים בעיקר משני מחוזות – מחוז החוף המערבי פרימורסקה (Primoraka) ומחוז פודרבייה (Podravje) הגובל באיטליה ומושפע ממנה. יש גם מחוז נוסף, קטן יותר, פוסבסקה (Posavje) בפנים הארץ.

הזנים המרכזיים הם: סוביניון בלאן וריזלינג, המוכרים כמובן גם לנו, ושיש גם פינו בלאן ושרדונה, גוורצטרמינר ומוסקט, ופינו גריג’יו המכונה כאן שיבי פינו (Sivi Pinot). אלא שלצידם קיים מגוון זנים מקומיים עלומי שם לרובנו כמו זן השיפון (Sipon) הנהדר, המוכר אולי לחובבי היין ההונגרי פורמינט (Furmint) וזנים אחרים, שהם כבר נדירים מדי מכדי לדון בהם כאן. באדומים תוכלו למצוא בין השאר קברנה סוביניון, קברנה פרנק, פינו נואר ואחרים.

אלא שכל אלו הם בעיקר רשימת מכולת לא ממש מעניינת. מה שמעניין, כמובן, הוא הטעם. והטעם הוא אחר. לא רק משום שמדובר במדינת יין שרובנו לא נחשפנו אליה, אף שהיא מייצרת 80 מיליון בקבוקים בשנה, אלא משום שיוצרי היין של סלובניה, או לפחות חלקם המוכר מחוץ לגבולות המדינה, הם, איך נאמר זאת בעדינות, קצת מופרעים. הם נוקטים טכניקות יינניות קיצוניות, מיושנות מאוד לעיתים או מאוד ניסיוניות, ותמיד יצירתיות.

הנה לפניכם כמה יינות לבנים, כולם זולים ומוצלחים להפליא. באדומים נדון בהזדמנות אחרת.

טעימה | יינות לבנים מסלובניה

קובל שיפון 2015 Kobal Sipon. אחד המרתקים שביינות הטעימה, הארוכה והמגוונת מאוד, שנכחתי בה. זן השיפון, או הפורמינט כפי שהוא מכונה בהונגריה, שבה הוא משמש לייצור יין הקינוח המהולל טוקאי, משמש רק בשנים האחרונות לייצור יינות לבנים יבשים, גם בהונגריה. גרסת יקב קובל היא יין קל, פריך ועדין, עם ניחוחות מרתקים של עשבי תיבול, פרחים ופירות טרופיים, אך לשמחתי ללא הגזמה מתקתקה מדי. רק שמחה גדולה. 75 שקל

קובל, מוסקט צהוב מבעבע 2015 Kobal Sparkling Extra Brut Yellow Muscat. עוד יין מיקב קובל המצוין, והפעם מבעבע משמח מענבי מוסקט צהוב. אל תתנו לזן המוכר בארץ בעיקר כאביהם של יינות מתוקים – ולא תמיד מוצלחים – לבלבל אתכם. מדובר ביין יבש כדבעי, לימוני להפליא בטעמו, מלווה מושלם לארוחות קלות או סתם ככה ללגימה קיצית מענגת. 65 שקל

חלוזן 2016 Petoviona Halozan. יין חצי יבש מתת אזור Haloze. הבלנד שלפנינו מורכב מענבי סוביניון בלאן, שרדונה ולשקי ריזלינג (וולשריזלינג). אל תתנו לדרגת ה”חצי יבש” להטעות אתכם. מדובר ביין נפלא ממש. קליל, עדין, פירותי במידה, ובעיקר מאוד לא מחייב, החל מפקק ההברגה הנוח (שגם השיפון של קובל מצויד בו) וכלה במחיר הנהדר. 55 שקל

סנתומאס מלבזיה 2015 Santomas Malvazija. זן המלבזיה מוכר אולי למי שמתעניין קצת ביינות איטלקיים. גרסתו הסלובנית מגיעה מחבל איסטריה, מגפנים בוגרות בנות רבע מאה, ומדובר ביין נפלא ממש, הטוב בטעימה הקצרה הזו, ולא קל היה לבחור. מורכב, מרובד ומרתק מבלי לוותר על ההנאה המיידית. 85 שקל